הפנייה הכי שכיחה אליי לא מגיעה ממי שלא ניסתה. היא מגיעה ממי שניסתה הרבה. "אני אוכלת בסדר, אני הולכת, אני לא אוכלת בלילה, והמשקל תקוע חודשים".
ברוב המקרים יש סיבה, והיא לא כוח רצון. הנה מה שאני מוצאת הכי הרבה, פחות או יותר לפי הסדר.
1. הפער בין מה שנאכל למה שנזכר
אני מתחילה מזה כי זה הנפוץ ביותר, וגם הכי לא נעים לשמוע. לא מדובר בשקר, מדובר בזיכרון. הביס מהצלחת של הילד, הכף מהסיר בזמן הבישול, הקפה עם החלב, שתי פרוסות שנאכלו בעמידה. כל אחד מאלה קטן. יחד הם יכולים להיות ארוחה שלמה ביום.
איך בודקים: שלושה ימים של תיעוד מדויק, כולל טעימות. לא לתמיד, רק כדי לראות תמונה.
2. חלבון נמוך מדי
זה כנראה השינוי הבודד שמייצר אצלי את ההבדל הגדול ביותר. ארוחת בוקר שהיא קפה וקרקר, ארוחת צהריים דלה, ואז רעב בערב שאי אפשר לעמוד בו. הרעב הערבי הזה כמעט תמיד מתחיל בבוקר.
3. שינה קצרה
אישה שישנה חמש שעות וחצי במשך חודשים לא נמצאת באותו מצב פיזיולוגי כמו מי שישנה שבע. השינה משפיעה על ויסות הרעב והשובע, על האנרגיה, ועל היכולת לקבל החלטות סביב אוכל בסוף היום. אני מעדיפה לתקן שינה לפני שאני נוגעת בתפריט.
4. מסת שריר נמוכה
במיוחד אצל מי שירדה ועלתה כמה פעמים. בכל סבב כזה נוטים לאבד קצת שריר, ולהחזיר בעיקר שומן. התוצאה: גוף ששורף פחות במנוחה, ולכן כל ניסיון חדש קשה מהקודם. זו גם הסיבה שאני מתעקשת על אימוני התנגדות ולא רק על הליכות.
5. תנועה יומיומית שפחתה
הרבה נשים מתארות שהן מתאמנות שלוש פעמים בשבוע, ובשאר הזמן יושבות. אימון של 45 דקות הוא חלק קטן מהיממה. מה שקורה בשאר 23 השעות משפיע יותר. שווה לבדוק כמה צעדים יש בפועל ביום ממוצע; לרוב המספר מפתיע לרעה.
6. גירעון עמוק מדי, לאורך יותר מדי זמן
נשמע הפוך, ובכל זאת זה קורה הרבה. מי שאוכלת מעט מדי חודשים ארוכים מגיעה למצב שבו הרעב גבוה, האנרגיה נמוכה, התנועה פחתה, והגוף מתנהל בחיסכון. לפעמים הצעד הנכון הוא דווקא לעלות בכמות באופן מבוקר ולייצב, לפני שיורדים שוב.
7. תנגודת לאינסולין
כשהרגישות לאינסולין יורדת, פירוק השומן נעשה קשה יותר, והרעב והחשקים לפחמימות עולים. הסימנים שאני שואלת עליהם: עייפות אחרי ארוחות, רעב שחוזר מהר, חשק מתמיד למתוק, והיקף בטן שגדל יחסית לשאר הגוף.
8. בלוטת התריס
תת-פעילות מאטה את חילוף החומרים. כשיש גם עייפות שלא מתיישבת עם שעות השינה, תחושת קור, עור יבש ונשירת שיער, זו סיבה לבירור אצל רופא/ה, לא סיבה לעוד דיאטה.
9. תרופות
יש תרופות שמשפיעות על התיאבון, על אגירת נוזלים או על חילוף החומרים, בין היתר מקבוצות מסוימות של נוגדי דיכאון, סטרואידים, תרופות ללחץ דם ותרופות הורמונליות. אף פעם אל תפסיקי או תשני תרופה בעצמך. זו שיחה עם הרופא/ה שרשם/ה אותה. אבל כן שווה לדעת שזה משתנה בתמונה.
איך יודעים איזו מהן שלך
לרוב זו לא אחת. זה שילוב של שתיים או שלוש שמזינות זו את זו, שינה קצרה שמגבירה חשקים, שמובילים לארוחת ערב גדולה, שפוגעת בשינה. המעגל הזה נמשך חודשים לפני שמישהו עוצר ומסתכל עליו.
הדרך המעשית לפרק אותו היא לעבור על הכול בסדר, במקום לנחש. זה בדיוק מה שאנחנו עושות בשיחת אבחון ראשונית: עוברות על התמונה המלאה ומזהות מה מהדברים האלה קורה אצלך, ומה מתוכם אפשר לשנות כבר עכשיו.
ואם את מעדיפה להעמיק לפני: יש כאן גם הסבר מפורט על איזון הורמונלי וירידה במשקל ועל מה קורה לגוף בדיאטה מהירה.
שאלות שחוזרות אצלי בקליניקה
אני אוכלת מעט מאוד ועדיין לא יורדת. איך זה ייתכן?
זה מצב מוכר. אכילה מועטה לאורך חודשים יכולה להוביל לרעב מוגבר, לירידה באנרגיה, לפחיתה לא מודעת בתנועה היומיומית ולאובדן מסת שריר, ויחד הם מקטינים את ההוצאה האנרגטית. במקרים כאלה לעיתים הצעד הנכון הוא ייצוב מבוקר לפני המשך הירידה, ולא הקטנה נוספת.
המשקל תקוע חודש. זו רמת מישור או שמשהו לא בסדר?
חודש של יציבות אינו בהכרח תקיעה, משקל מושפע גם מנוזלים, ממחזור, ממלח ומעומס. מה שכן שווה לבדוק הוא האם משהו השתנה בחודש הזה: פחות שינה, פחות צעדים, יותר לחץ, או כמות מזון שגדלה בהדרגה בלי שהרגשת.
האם כדאי לעשות בדיקות דם לפני שפונים לליווי?
לא חובה. אפשר להתחיל משיחת אבחון שממפה את התמונה, ואם ממנה עולה שיש מקום לבירור רפואי ממוקד, פונים לרופא/ה. כך נמנעים מרשימת בדיקות ארוכה שברובה אינה נחוצה.
עברתי גיל 40 וזה נהיה קשה יותר. זה בראש שלי?
לא. עם השנים חלים שינויים במסת השריר, ברגישות לאינסולין, באיכות השינה ובמערכת ההורמונלית הנשית, וכולם משפיעים על תהליך הירידה. זה אומר שצריך להתאים את הדרך, לא שאי אפשר.
המידע בעמוד זה הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה ייעוץ רפואי, אינו מחליף בדיקה, אבחון או טיפול רפואי, ואין להסתמך עליו לצורך הפסקה או שינוי של טיפול תרופתי. בכל שאלה רפואית יש להיוועץ ברופא/ה.