קודם כול, למי שתוהה אם זה בראש: זה לא. יש שינויים ממשיים בגוף בעשורים האלה, והם משפיעים ישירות על מה שקורה כשמנסים לרדת במשקל. ההכחשה של זה גורמת לנשים להאשים את עצמן במשהו שאינו באשמתן.
מצד שני, וזה חשוב לא פחות, זה גם לא גזירה. הצורה שבה עובדים פשוט צריכה להשתנות.
מה באמת משתנה
מסת השריר יורדת בהדרגה
מגיל שלושים ומשהו, מסת השריר נוטה לרדת עם השנים אם לא עושים משהו אקטיבי לשמור עליה. שריר הוא רקמה שצורכת אנרגיה גם במנוחה, ולכן פחות שריר פירושו הוצאה אנרגטית יומית נמוכה יותר. זה קורה לאט, ולכן מרגישים את זה רק אחרי כמה שנים, בדרך כלל בדיוק כשמנסים לרדת.
הרגישות לאינסולין נוטה לרדת
שינוי זה מקשה על פירוק שומן ומגביר חשקים, במיוחד לפחמימות ובמיוחד לקראת הערב. הוא גם קשור לכך שהרבה נשים מתארות שינוי בהיקף הבטן דווקא, גם כשהמשקל הכולל לא זז הרבה.
השינה משתנה
יקיצות בלילה, הזעות, שינה שטחית יותר. שינה פחות טובה מגבירה רעב וחשקים ביום שאחרי, ומקשה על החלטות סביב אוכל בערב. זה אחד המעגלים הסגורים הקלאסיים של התקופה.
מיקום אגירת השומן משתנה
עם השינויים באסטרוגן, הגוף נוטה לאגור שומן יותר באזור הבטן ופחות בירכיים ובאגן. נשים מתארות את זה כ"אותו משקל, גוף אחר", וזה תיאור מדויק.
הבעיה היא לא שהגוף הפסיק לעבוד. הבעיה היא שהתוכנית נשארה של בת שלושים.
מה עובד בתקופה הזאת
אלה הדברים שאני רואה שמייצרים את ההבדל הגדול ביותר, והם לא מה שרוב הנשים מצפות לשמוע:
- אימוני התנגדות, לא עוד הליכות. זה השינוי מספר אחת. הליכה מצוינת לבריאות, אבל היא לא שומרת על מסת שריר. משקולות, גומיות, או אפילו משקל גוף, פעמיים עד שלוש בשבוע.
- יותר חלבון ממה שהיה נחוץ פעם. הצורך בחלבון לשמירה על שריר עולה עם הגיל, ובמיוחד בתוך גירעון קלורי.
- פחות גירעון, לא יותר. האינסטינקט בגיל הזה הוא לחתוך עוד. זה בדיוק מה שמאיץ אובדן שריר ומגביר רעב. גירעון מתון עובד טוב יותר.
- לטפל בשינה ברצינות. אם יש יקיצות והזעות לילה שמפריעות משמעותית, זו שיחה עם רופא/ה, לא משהו לסבול בשקט.
- לוותר על המאזניים היומיים. בתקופה של תנודות הורמונליות, המשקל משתנה יותר מסיבות שקשורות לנוזלים. שקילה שבועית ומדידת היקפים נותנות תמונה נכונה יותר.
מה שאני מבקשת לבדוק אצל רופא/ה
יש דברים שאינם בתחום שלי, וחשוב להגיד אותם בפירוש. אם מופיעים עייפות חריגה, נשירת שיער משמעותית, שינויים ניכרים במחזור, הזעות לילה מטרידות או עלייה מהירה במשקל ללא שינוי בהרגלים, זו סיבה לבירור רפואי. בין היתר נבדקים תפקודי בלוטת התריס ומדדי סוכר.
כל שאלה על טיפול הורמונלי חלופי היא שיחה עם רופא/ה נשים בלבד. אני לא נותנת המלצות בנושא ולא מחווה דעה על טיפול תרופתי.
מה שכן אפשר לצפות לו
הקצב בדרך כלל מתון יותר ממה שהיה בעשור הקודם, וזה בסדר. מה שאני רואה אצל נשים שמצליחות בתקופה הזאת הוא לא שהן מתאמצות יותר, אלא שהן מפסיקות להילחם בגוף ומתחילות לעבוד איתו: מספיק אוכל, מספיק חלבון, שריר, שינה, וסבלנות לקצב אחר.
אם את בתוך זה עכשיו ומרגישה שאת לא מצליחה לפענח מה השתנה, שיחת אבחון ראשונית היא המקום למפות את זה. אפשר גם לקרוא לפני כן על איזון הורמונלי וירידה במשקל ועל הסיבות הנפוצות לתקיעות.
שאלות שחוזרות אצלי בקליניקה
האם בהכרח עולים במשקל בגיל המעבר?
לא בהכרח, אך שילוב של ירידה הדרגתית במסת השריר, שינויים ברגישות לאינסולין ושינה פחות טובה מקל על עלייה ומקשה על ירידה. עם התאמה של התוכנית, בעיקר אימוני התנגדות וחלבון מספק, בהחלט אפשר לרדת.
למה דווקא הבטן?
עם השינויים ברמות האסטרוגן הגוף נוטה לאגור שומן יותר באזור הבטן ופחות בירכיים ובאגן. לכן נשים רבות מתארות שינוי בצורת הגוף גם כשהמשקל עצמו כמעט לא השתנה.
אני מתאמנת ומודדת קלוריות וזה לא זז. מה עוד אפשר לעשות?
שווה לבדוק שלושה דברים לפני שמקטינים עוד: האם האימונים כוללים התנגדות ולא רק אירובי, האם כמות החלבון מספקת, והאם השינה נפגעה. הקטנה נוספת של הקלוריות בשלב הזה לרוב מחמירה את המצב ולא משפרת אותו.
האם כדאי טיפול הורמונלי חלופי כדי לרדת במשקל?
זו החלטה רפואית שנדונה עם רופא/ה נשים, ולא נושא שאני מייעצת בו. טיפול כזה נשקל משיקולים רפואיים רחבים ולא כאמצעי לירידה במשקל.
בקליניקה אני מתחילה תמיד באותו מקום: להבין מה בגוף שמולי מעכב את הירידה, לפני שמדברים על תפריט. את מה שאני רואה חוזר שוב ושוב אני כותבת כאן.
המידע בעמוד זה הוא מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה ייעוץ רפואי, אינו מחליף בדיקה, אבחון או טיפול רפואי, ואין להסתמך עליו לצורך הפסקה או שינוי של טיפול תרופתי. בכל שאלה רפואית יש להיוועץ ברופא/ה.